<h1>סידור חסידי אשכנז</h1>
<h2>דף כז.</h2>
שמעתי בשם רבינו יעקב שהיה מוחק במחזורים ומוחה מלומר היום, אך היה אומר ותוציא לאור משפטינו קדוש, לפי שאין גזר דינם של רשעים נגמר בר"ה אלא תלויים ועומדים עד יום כיפורים. יכול להיות שיצא מפיו, אבל לא נודע לו שיש ל"ב תיבות בהיום הרת כנגד ל"ב נתיבות שבהם נברא העולם, וכנגד ל"ב צץ במעשה ששת ימי בראשית, וכנגדן ל"ב פסוקי' מתחילין בב' מבראשית עד יום ששי, וכנגדן ל"ב תיבות מן נעשה אדם עד זכר ונקיבה בראם. וכן עוד הרבה מאוד חיבר מורי רבינו החסיד ז"ל, וכתב טעם וסוד על כל, וחברם יחד בקרסים ובלולאות על כן כל ירא השם יזהר מלהוסיף ומלגרוע.
<h2>דף לא.</h2>
מזמור שיר ליום השבת הוא סמוך ליושב בסתר עליון, עתה אפרשהו על אופנו. על אורך ימים אשביעהו קאי, שנתבטלה גזירת קיצור שנים, ואומ' מזמור זה ביום שישבות ותנוח העולם מאות' גזירה ויאריכו ימים. ומה שירה נאמר על זאת, טוב להודות לה' וגו'. להגיד בבקר חסדיך, כנגד גזירת בבקר יציץ וחלף ולערב ימולל ויבש, ובקשנו שבעינו בבקר חסדיך, והבטחתנו אורך ימים אשביעהו, לפיכך להגיד בבקר חסדך כשתשביענו ימים, ואמונתך בכל לילה, שנשיר ונזמר לך עלי עשור ועלי נבל וגו'. והנני הכותב קבלתי שפמליא של מעלה אינ' יודעים להבין בין יום ובין לילה [תנחומא תשא ל"ו] לפי שנהורא עמיה שריה תמיד [דניאל ב'], אלא ששם שני מלאכים הם וממונים על זה, אחד ביום ואחד בלילה, של יום נקרא חסד, ושל לילה נקרא אמת, ובשימושן יודעים להבחין. כי שמחתני ה' בפעליך, שתראה לי כמו שבקשתי. יראה על עבדיך פעליך, כשנאריך ימים ואראה בפעליך. וארנן במעשה ידיך, ואומ' מה ג(ו)דלו מעשיך ה', שעשית' בעולמך, ומאוד עמקו מחשבותיך, כשעשית'. כי בחכמה עשיתם. ואיש בער לא ידע, ולא ירא' פעליך, כי לא יאריך ימים כצל, כי כשיפרחו ויציצו כל פרחם אינו אלא להשמידם עדי עד, כדכת' [דברים ז'] ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו. כי אתה מרום לעולם ה', עליהם לדונם, כאשר הנה אויביך ה' יאבדו, שאתה מאבדם ומפרידם, כך אמר המשורר כאשר אתה עושה הנה לאויביך שהם אויביי, שאתה מאבדם ומפרידם, וקרני אתה מרומם כקרני זיו צדיק. בלותי, זקנותי. בשמן רענן, כלומר במלוכה שנמשחתי בשמן אני רענן בה. לפי שראיתי אני בצרי חפץ לבי, כי כשקמים עלי מריעים היו אזני שומעות, צדיק כתמר יפרח, לפיכך רעננתי בשמן המלוכה, וכמו כן צדיקים השתולים בבית ה', ויאריכו ימים כאשר אמרנו למעלה, ויעשו פרי תנובה בשיבתן, שיהו דשינים ורעננים. מה שאמרתי להגיד לה', כי ישר ה' וכל משפטיו ישרים ואי' בו עול. לפי פשט המקראות של מזמור [זה] שמחוברים בקרסים ובלולאות, יש לומ' שדוד המלך אומרו. ומדרש. כי השבת הראשון אומרו מזמור זה, אחר שביקש רחמים על אדם הראשון ומחל לו הק', והאריך שנותיו עד אלף שנים. להגיד בבקר חסדיך, חסד ואמונה שעשית עם אדם הראשון שהיה לו למות מיד. וגם במיתה שייך לומ' חסד, כעניין שנ' [בראשית מ"ז] ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים. תוספת. עלי עשור, עלי נימי עשור ועל הנבל, מיני זמר הם. כי שמחתני ה' בפעליך ומעשה ידיך ארנן, שעשית בששת ימי בראשית ולא חילפתם כשחטא אדם הראשון לעבור על צוויך. מה גדלו מעשיך ה', שעשית בהם, ומה עמקו מחשבותיהם שיצרת את האדם בלא יצר דעת טוב ורע שלא יחטא. איש בער לא ידע, אדם הראשון לא ידע והבין את זאת, וזה גרם לרשעים לפרוח ולציץ, כי יודעים טוב ורע, ופריחתם אינה לטובתם אלא כדי להשמידם עדי עד, וכדי שיראו הבריות מאיזו טובה ירדו הרשעים. ע"א, בפרוח רשעים כמו עשב. דואג ואחיתופל. ואתה מרום, יושב במשפט עליהם. לעולם, ידך על העליונ' לדונם ולהשמידם. כאשר הנה אויביך יאבדו, שני פעמי' בדור אנוש ובדור המבול. וגם יתפרדו כל פועלי און, בדור הפלגה, דכת' [שם י"א] ויפץ ה' אותם משם. אבל צדיק כתמר יפרח, כגון נח בדור המבול, אברהם בדור הפלגה, לעת זקנותו היה לו רענן בשמן בלותי, כמ' אחרי בלותי [שם י"ח]. ותבט עיני בשורי, בשוררי, כמ' נחני בצדקותיך למען שוררי, שהוא צוררי שראה מפלתם, דכת' ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. בקמים עלי מריעים, נמרוד וחבריו. תשמענה אזני מאת הק'. אבל פרח רשעים שאמר למעלה, כמו עשב, ימולל ויבש. ואמר המשורר דבריו כמו שהיה אברהם בעצמו אמר על עצמו, אמ' דוד, לפי שהיה צדיק ולפי שדרך צדיקים לפרוח בטובה. בלותי, נבללתי. בשמן רענן רטוב, כשמשח אותי שמואל הנביא, ומיד נתקנאו בי אויבי. צדיק כתמר יפרח, יסגא, תרגומו של ירבה, פי' אתה שצדיק תפרח ותסג' כתמר וארז שקיימי' הרבה. שתולים בבית ה', כלומ', קבוע בתפילה. ע"א, שתולים בבית ה'. בחצרותיו, שהם צדיקים. יפריחו, פי', יגדילו פרחים בנים. ועוד בשיבתו ינובון, יעשו פירות לשון תנובה, כי כל ימיהם יהיו שמינים, דשינים לחים ורעננים. להגיד כי ישר ה' צורי, שמשלם לרשעים כרשעם ולצדיקים כצדקתם. ואין עושה עול, כי לא עולתה בו, ומה שעושה הק' כל זה כדי להגיד בפי הבריות. ולפי מדרש חכמים, אנו אומ' אותו בשבת, וגם הלוים היו אומרים אות' שיר לשבת.
<h2>דף לב.</h2>
ובכן תן פחדך ובכן הוא שם אחד של הק', ואנו מבקשים מן הק' שייחד את שמו הגדול ביום הדין, שידעו כל הגוים שאלהיהם וצלמיהם הבל המה, והק' יראה פחדו ואימתו עליהם. והפסוקים כתובים בספר ישעיה שביום הדין יפחיד הק' כל העולם וישליכו ע"ז שלהם, שנ' [שם ב'] כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם, זה יום הדין. ואמ' [שם] והאלילים כליל יחלוף, ואמ' [שם] ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו, זה יום הדין. ואמ' [שם] ביום ההוא ישליך אדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו וגו'. ואומ' [שם] וישח אדם וישפל איש, שכל העולם יהיו שפלים באותו זמן והק' גבוה, שנ' [שם ה'] ויגבה ה' צבאות במשפט, זהו הדין. וזהו שאמ' כאן תן פחדך לשון הפסוק מפני פחד ה'. וישתחוו לפניך כל הברואים ולא ישתחוו עוד לע"ז. ויעשו כולם אגודה אחת פי' גדוד וחיל אחד, וכה"א בצפניה [ג'] כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו'. שכם אחד פי' גורל אחד, וזהו אגודה אחת. בכאן מונה ג' מיני יראה פחדך, ואימתך, ויראוך [הרי ג'], כנגד ג' פעמים בפרשה הזה מפני פחד ה', וזה סימן הפסוק שנתייסד מהם החרז הזה בית יעקב. והאלילים, בא בצור, ובאו במערות צורים לבא בנקרת, וכל אותם פסוקים יש מ"ד תיבות. ובכן תן כבוד שהק' יפרע מן הרשעים ביום הדין, אז יתן כבוד לישראל, ותהלה ליריאיו שבטחו בו ולא עבדו ע"ז, ואנו מבקשים מן הק' שיעשה כן. למיחלים לך כלומ' בעולם הזה אין לנו פתחון פה כנגד האומות, ולעתיד לבא שישמידם ואת ע"ז שלהם יהיה לנו פתחון פה, ונאמר להם למה עזבתם הודאי ועבדתם ע"ז. למיחלים, פי' למצפים לצמיחת קרן לדוד עבדי וערכתי נר למשיחי. כלומר כשיפלו הרשעים אז יעשה זה, וכ"ה ביחזקאל [כ"ט] ביום ההוא אצמיח קרן כו' ולך אתן פתחון פה כו'. וכאן מונה ח' דברים תן כבוד, תהלה, תקוה, ופתחון פה כו', ח' דברים כנגד ח' דברים שישעיה מבשר את ישראל שנ' [ישעיה נ"ב] עורי עורי לבשי עוזך ציון, לבשי, התנערי, קומי, שבי, התפתחי, הרי ח' כנגד ח' גליות, והן מנויין באיכה רבתי ובשוחר טוב. וזה החרז מיוסד מן הפסוק שבירמיה [כ"ג] והקימותי לדוד צמח צדיק, וזהו וצמיחת קרן לדוד עבדך, ובאותו פסוק שבירמיה יש כ"ח תיבות. ואז צדיקים יראו וישמחו פי', כשתעשה דין ונקמה בגוים ישמחו הצדיקים, והכל פסוקים הם. ועולתה תקפוץ פיה אומה הרשעה שהיא מליאה עוולה תקפוץ ותסגור פיה, ולא יהיה לה פתחון פה כנגד ישראל, כי יבשו האומות בע"ז שלהם. וז"ש ופתחון פה למיחלים לך וכנגד פתחון פה של ישראל עולתה תקפוץ פיה, ופסוק הוא ועולת' קפצה פיה, כי יש קורים ועלותה לשון הפסוק. ממשלת זדון היא אומה הרשעה, כשתעביר הרשעים מאותה שעה ואילך ותמלוך אתה וכו', וכה"א [זכריה י"ד] ויצא ה' ונלחם בגוים ההם ואחר כך כתיב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד, וז"ש אתה ה' לבדך. ימלוך ה' לעולם ט' תיבות יש בפסוק כנגד מה שדורש בפירקי דר' אל[י]עזר [פי"א] עשרה מלכים מלכו בעולם המלך [הראשון הוא] הק', שיני נמרוד, ג' פרעה, ד' יוסף, ה' שלמה, ו' נבוכדנצר, ז' אחשורוש, ח' אלכסנדרוס מוקדן, ט' משיח, העשירי זה הקב"ה שנ' [ישעיה מ"ד] אני ראשון ואני אחרון, ומנינו הק' לב' מלכיות תמנהו אחד ויהיו ט' [כנגד ט' תיבות בפסוק ימלוך ה' לעולם]. פירוש אחר. ובכן תן פחדך. כלומר, ולפי שאתה אב הרחמים וחפץ בחייהם של יצוריך, תן פחדך ואימתך עליהם כדי שיראוך ויעבדוך. ויהיו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, ויהיו צדיקים ויכתבו לחיים. כמו שידענו שאתה שליט וצדיק בדבר הזה לעשות. ועוז בידך וגבורה בימינך לעשות כל זה, ויהיה שמך נורא על כל מה שבראת. ובכן תן כבוד לעמך כדי שיכירו כל העולם שמך. וייראוך ויכבדו את עמך שיאמרו אין אלקים כי אם בישראל. פ"ה, כמו ולך אתן פתחון פה שיפתחו פיהם לדבר שלא יראו משום אדם, ובזה תהיה שמחה גדולה לארץ, ואז כשתצמיח קרן לדוד ותערוך נר של צדיקים יראו וישמחו. ועולתה תקפוץ פיה, ואותם העולה עלי עתה בגלותי תקפוץ פיה, שלא תהיה לה פתחון פה תסגור פיה. כי כל הרשעה, מלכות רומי, וקראו להם גבול רשעה. כעשן תכלה, כלו כעשן כלו ממשלת זדון מלכות זדון. לבדך מהרה כדכתיב ונשגב ה' לבדו.
קדוש אתה ונורא שמך וכו' ויגבה ה' צבאות במשפט משום יום הדין נקט במשפט. וי"ל המלך הקדוש כדאמ' בפ"ק דברכות [י"ב ע"ב], ולכך אומרים המלך הקדוש שיום המשפט הוא ואנו ממליכין אותו. קדוש אתה ונורא שמך. כדכתיב [מלאכי א'] ושמי נורא בגוים. המלך הקדוש כדאמ' רבא משמיה דרב כל השנה מתפלל אדם הא-ל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מי' ימים שבין ר"ה ליום הכיפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. לפי שאמר הק' המליכוני עליכם בר"ה, כדכ' אני ה' אלקיכם וסמיך ליה ובחודש השביעי.
אתה בחרתנו שנ' כי בך בחר ה' אלקיך מכל העמים. ורוממתנו מכל הלשונות שנ' ולתתך עליון. זכרון תרועה אנו נזכרים לפניו, שנ' והרעותם בחצוצרות ונזכרתם. פי' אחר. ותתן לנו ה' אלקינו מועדים באהבה את יום הזכרון הזה, לשון המקרא זכרון תרועה מקרא קודש. ואין אומ' מועדים לשמחה וכו', שאין קרוי חג אלא שלשה רגלים שבהן מביאים שלמי חגיגה, ובהם כתיב שמחה, ושמחת בחגך, אבל ר"ה ויום כיפורים [אין כתוב בהן שמחה ו]אינם קרויין חגים, הילכך אין אומרים בהם מועדים לשמחה. אלקינו ואלקי אבותינו יעלה ויבא ח' דברים מונה כאן, להצילנו מח' גליות המנויין במדרש איכה. זכרונינו ופקדונינו פסוק הוא זכרני ה' ברצון עמך ופוקדינו בישועתך, הרי זכירה ופקידה. זכרינו ה' אלקינו בו לטובה ג' דברים כאן זכרינו ופקדינו והושיענו כנגד ג' אבות. אלקינו מלוך על כל העולם מפני שיום הדין הוא, ואנו ממליכין אותו ומבקשים ממנו להביא יום הדין על הגוים, ולייחד שמו. והנשא על כל הארץ לשון המקרא הנשא שופט הארץ. והופע לשון המקרא אל נקמות הופיע. בהדר גאון עוזך לשון המקרא [ישעיה ב'] ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ. אותם מקראות שביארנו למעלה בישעיה. על כל יושבי תבל ארצך פ"ה באיוב [ל"ז] תבל ארצו. וידע כל פועל וכו' ולא יהיה סבורים עוד שע"ז בראה אותם. ויאמרו כל אשר נשמה באפו לשון המקרא בישעיה [ב'] באותה פרשה של יום הדין חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו וג', פי' תחדלו ותמנעו ולא תאמינו באדם ובשום ברייה אלא בהקב"ה. ה' אלקי ישראל מלך כך יש לקרות לשון המקרא [מ"א י"ח] ויאמרו בגוים ה' מלך. ומלכותו בכל משלה פ"ה. מ"ד תיבות בחרוז כנגד המקראות שרמזנו למעלה. קדשינו במצותיך. ודברך מלכינו אמת לכך יסד אותו בר"ה, כדרשינן בפסיקתא לעולם ה' דברך נצב כשם שאדם הראשון נכנס לפני בדין בר"ה ויצא בדימוס, פי' ברחמים, כך תכנסו לפני בדין בר"ה ותצאו בדימוס, לכך יסד ודברך מלכינו אמת. ולמה יסד מלכינו אצל ודברך אמת משום דכת' [ירמיה י'] וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים ומלך עולם, הרי מלך אצל אמת. ודורש בפסיקתא בויקרא רבה [כ"ו א'] ומה טעם וה' אלקים אמת מפני שהוא אלקים חיים. מלך בשר ודם נודר לאוהבו לתת לו מתנה ומת היכן הוא ומתנתו, אבל הק' דבריו אמתיים שהוא חי וקיים לעד. במלוך על כל העולם ובקדשינו ה' פעמים מלך ומלכותו, כי אמרו רבותינו במסכת מגילה [י"א ע"א] ד' מלכו בכיפה והק' מלך עליהם, לכך ה' פעמים. בספר חיים ברכה ושלום וכו' י"ו תיבות להצילו מחרבו של הק' שיש לה י"ו פיות, כדאמ' במדרש תילים וכנגדן תמצא בתמניא אפי י"ו לחיים החיינו. נזכר ונכתב לשון המקרא [מלאכי ג'] ויכתב בספר זכרון. וי"ל עושה השלום, [ונראה שלכך תיקנו לומר עושה השלום, כי הפסוק אומר [איוב כ"ה] המשל ופחד עמו] עושה שלום במרומיו, וחכמים [ויק"ר ט' ט'] דרשו הפסוק על המלאכים, וביום הדין המלאכים מתוועדים של אש ומים, לכך תקנוהו. לעשות חובותינו פי', קרבנות הבאים חובה כמו חטאות ומוספים. מפני היד שנשתלחה במקדשך ששלחו האומות בו יד והחריבוהו. ותגדל כבודו לשון המקרא בזכריה [חגי ב'] גדול יהיה (ה)כבוד [הבית] הזה האחרון. גלה כבוד מלכותך שנ' [ישעיה מ'] ונגלה כבוד ה'. והופע והנשא א-ל נקמות הופיע הנשא שופט הארץ. ונפוצותינו גליותינו, ופ"ה בירמיה [ל"א] וקיבצתים. מירכתי ארץ כנס לשו' המקרא נדחי ישראל יכנס.
עלינו לשבח שנתן לנו תורתו. ולא עשאנו כגויי הארצות שאין להם תורה. כהם כמו הם שחלקם וגורלם הבל וריק. ואנו חלקינו וגורלינו שאנו כורעי' וגו'. שחלק יעקב יוצר הכל הוא. נוטה שמים ומושב יקרו כסא כבודו. ושכינת עוזו ושם חביון עוזו [חבקוק ג']. אמת מלכינו אמת הוא מלכינו, [ועלינו לשבח הן מסדר המלכיות כמו שאומר בו] מלך מלכי המלכים. פי' לפי שמצינו שנבוכדנצר נקרא מלך מלכים בספר יחזקאל [כ"ו] ובדניאל, והקב"ה מלך על כולם וזהו מלך מלכי המלכים. ד"א לפי שיש מלאכים שרים ומלכים על שאר מלאכים, כדאמ' (בויקרא רבא) [במ"ר י"א ה'] מלאכי צבאות ידודון, אפי' מיכאל וגבריאל מלכיהון דמלאכיא, והק' מלך על כולם. וראשון עיקר. הקב"ה שרפים אומרים לפניו קדוש והאופנים אמ' לפניו ברוך, וזהו הק'. וכל המזכיר שמו צריך לברכו שנ' [משלי י'] זכר צדיק לברכה. הוא אלקינו אינו מיושב על מושב יקרו ועל שכינת עוזו, אלא על שמושב יקרו בשמים ועל מי ששכינת עוזו בגובהי מרומים זה הק'. הוא אלקי' אמת מלכינו לשון המקרא [ירמיה י'] וה' אלקים [אמת הוא אלוקים] חיים ומלך עולם, וידעת היום והשבות אמרינ' בפ' בתרא דר"ה [ל"ב ע"ב] דהא קרא מלכות הוא. ואע"ג דליכא ביה מלכות, מיהו יחוד [מלכות] שמים איכא, להכי אייתי בשמים ממעל זה השמים, ועל הארץ מתחת זו הארץ, ואין עוד זהו בחלל ובאויר. כלומר הק' מלא כל הארץ. וכן נדרש באלה הדברים רבה [ב' ל"ד]. וידעת היום י"ז תיבות כנגד רקיעים אוירים וארץ, י"ז הם. על כן נקוה לך לתקן עולם במלכות שד"י, ולכך הזכיר זה השם, כי זה השם מושל עולם, כמו שאמ' [חגיגה י"ב ע"א] אני הוא שאמרתי לעולמי דיו. כל בני בשר יקראו בשמך לשון המקרא עדיך כל בשר יבואו, וכתיב [ישעיה ס"ו] יבא כל בשר להשתחוות. וכתיב [צפניה ג'] לקרוא כולם בשם ה'. יכירו וידעו שאתה הוא הבורא. כל יושבי תבל מה יכירו וידעו. כי לך תכרע וגו'. ד"א יכירו וידעו כי לך תכרע, שאתה הוא הבורא ולא ע"ז, כי לך תכרע וכו' ומקרא מלא בישעיה [מ"ה] בפרש' ומתפללין אל אל לא יושיע. כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון ותמלוך עליהם מהרה בקשה הוא. ועלינו לשבח הן מסדר המלכיות כמו שאמר בו מלך מלכי המלכים, וגם הוא אלקינו שהוא קבלת מלכיות, והיינו דתנן וכולל מלכיות עם קדושת היום. קדושת היום הוא אתה בחרתנו ומפני חטאינו מזכיר בהם קדושת היום, וקודם שיחתום כולל בברכתו את המלכיות. ותניא ר' יעקב אומר שבת שבתון קדשהו בעשיית מלאכה, זכרון אלו זכרונות, תרועה אלו שופרות, מקרא קודש זה קדושת היום. ומניין שאומרים מלכיות תניא ר' אומר אני ה' אלקיכם ובחדש השביעי, ר' יוס(ף)[י] אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיה לכם לזכרון לפני ה' אלקיכם, שאין ת"ל אני ה' אלקיכם, זה בניין אב כל מקום (שנאמר) שאומר זכרונות יהיו מלכיות עמהם. ה' ימלוך לעולם ועד ד' תיבות, כשיכלו ד' מלכיות של האומות אז ימלוך מלכותו. ימלוך ה' לעלם חסר ו' עדיין כביכול חסירה המלכות, עד יאבד הגוים ותהיה מלכותו שלימה. ותרועת מלך בו מכאן רמז שאומ' מלכיות בעת התרועות. ויהי בישורון מלך [בגימט' וותיקי"ן. הוותיקין גומרין אותה עם הנץ החמה], ישורון לשון שררה. כי לה' המלוכה ה' תיבות, לאחר שינקום מד' מלכיות ומן גוג [ו]מגוג הרי ה'. ונאמר ה' מלך גיאות לבש ה' עוז התאזר ואין עוז אלא תורה שנ' ה' עוז לעמו יתן, בתורה יש תרי"ג מצות כמניין התאז"ר. ונאמר שאו שערים ראשיכם שערי גן עדן ושערי ירושלים. וכה"א זה השער לה' צדיקים יבואו בו. ה' פעמים מלך הכבוד כנגד ד' מלכים שמלכו תחת הכיפה והקב"ה עליהם, [לכך נאמר מלך הכבוד], כה"א אדיר [במרום] ה' [וכן] מלך ישראל וגואלו וכו'. ט"ו תיבות כנגד רקיעי' ואוירים כולם ט"ו. [ועלו מושיעין אילו המשיחים שיעלו להרוג באומות. ועלו מושיעים בגימ' ועלו המשיחים]. והיה ה' למלך על כל הארץ יהיה ה' אחד ושמו אחד אח"ד אח"ד בגי' השם בכתיבתו. שמע ישראל דאמ' בר"ה בפר' בתרא [ל"ב ע"ב] הוותיקין משלימין אותה בתורה לכך מסיימין בפסוק של תורה. שמע ישראל ע' גדולה ע' שמות להקב"ה, וע' שמות לישראל כדאמ' במדרש שיר השירים. ונקט הפסוקים תורה נביאים כתובים לפי שצריך להשלים בתורה והשלים בשמע ישראל, לכך סמך למעלה והיה ה' למלך שהוא דומה לו שהוא כמו ייחוד השם. לכך הוצרך בכאן לומר נביאים אחר כתובים כדי שיהא סמוך לשמע ישראל, דהכא הוצרך לסדר כתובים ונביאים סדר כולהו הכי, כנ"ל. כה אמר ה' מלך ישראל כל הנביאים פותחים בכה אמר, בזכות אברהם ואני והנער נלכה עד כה, וכנגד ברכת כהנים שנ' כה תברכו בני ישראל. כ"ה פעמים בחומש ברוך וכ"ה פעמי' כתוב בחומש שלום. אני ראשון בעולם הזה ואני אחרון לעולם הבא. ומבלעדי אין אלקים זהו ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך. ועלו מושיעים אילו המשיחים. א'ת ה'ר עש'ו והית'ה ס"ת תורה, אז תחזור התורה, שכל זמן שזרע עשו קיים נאמר [איכה ב'] מלכה ושריה בגוים אין תורה, כדאמ' במגילה [ו' ע"א], וזהו ושרי'ה בגוי'ם אי'ן תורה רמז המן. ונאמר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ס"ת, מאה, בק' ברכות. ושמו [שמע ישראל ה' וגו' השמיע לאזנך בכל לשון. שמ"ע בגימט' קדוש].
אתה זוכר מעשה עולם ופוקד משום דאמ' בר"ה [ל"ב ע"ב] פקדונות הרי הן זכרונות, לכך תקנו זכירה ופקידה. והמון נסתרות וריבויי נסתרות, כמ' בהמון ימים, פי' ריבוי. כי תביא חוק זכרון שיש לך חוקים וכתיבה של זכרון, כדאמ' ספרים נפתחים כו' לאין תכלית לאין קצה. ד"א תכלית תרגום של וימודו בעומר וכלו בעמירא. ותכלית לשון מידה כמו וכל בשליש, וראשון עיקר. מראשית כזאת הודעת שמבראשית ידעת כל הבריות אפילו שבאחרית הימים. ד"א מראשית כזאת הודעת, כשם שאתה עתיד לידון את העולם בסוף, כן הודעת בתחילה בימי אדם, כדאמ' בפסיקתא באדם הראשון שנכנס לפני בדין ויצא ברחמים כך אתם נכנסים לפני בר"ה בדין ויוצאים ברחמים כו'. וז"ש זה היום תחילת וכו', למאן דאמר [ח' ע"א] בתשרי נברא העולם. זכרון ליום ראשון, ר"ה זכרון לאותו יום ראשון לאותו תשרי של בראשית. כי חוק לישראל וכו' לשון המקרא. מצעדי גבר אפי' פסיעותיו של אדם נכתבים לפניו. ישראל יעקב ישרון בגי' אלף מאתים ותשעים, כך מפורש הקץ בסוף דניאל, ולא נודע מהיכן יש למנות. כי לה' המלוכה ומושל בגוים, ה' תיבות, כשימשול בד' מלכיות ובמלכות גוג [ו]מגוג. וכן הוא אומר ומלכותו בכל משלה. ה' מלך גיאות לבש גאות בגי' ת"י, כי בית ראשון עומד ת"י שנים, ואז היתה גאותו של הקב"ה. גאות לבש לבש סופי תיבות ששת, לסוף ששת ימים כשברא עולמו לבש בגדים יפים [לצורך] לשבת, וזהו בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש כו'. וזהו דאמרי' תפארת עטה ליום המנוחה. ה' מלך גאות לבש י"ג תיבות, כנגד י"ג מלחמות שעתיד הק' לעשות באומות, ואז ילבש גיאות. שאו שערים ראשיכם חכמים דרשו [שבת ל' ע"א] כשהכניס שלמה הארון לבית המקדש דבקו שערים זה בזה, ואמר שלמה כ"ד תפילות ולא נענה עד שהזכיר דוד אביו, ואמ' שלמה שאו שערי' וכו', וזהו שנ' מי הוא זה, בגי' כ"ד, כנגד כ"ד תפילות. ד"א שאו שערים זש"ה זה השער לה', ואמ' פתחו לי שערי צדק. וזהו זה שער השמים. זה השער בגי' ירושלים. ה' פעמים מלך הכבוד, וכנגדן ה' פעמים מלך בברוך שאמר. וכן בישתבח ה' פעמים מלך, ובאשרי ה' פעמים מלכות. אחד בגי' שס"ה, כל יום ייחדוהו. י"ג תיבות בפסוק כמניין אחד. ויזכר אלקים את נח זכותו של אברהם עמדה לו. ויזכור בגי' אברהם. ויזכור הכ"ף יש בו סימנין, כלומר זכות אברהם [שהיה בדור] עמדה לו. וישמע אלקים את נאקתם שהמצריים היו חונקין אותם. [את נאקתם בגימ' שהיו חונקים אותם]. בריתו ברית בגי' תרי"ג אחד פחות, כנגד המילה. וזכרתי את בריתי יעקב מלא ו', כנגד ו' תיבות שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. יעקב קח הנעלם שלו יוד עין קוף [וי"ו] בית בגי' ישורון. יצחק יצא חוק. [אברהם בגי' רמ"ח כנגד רמ"ח איברים, ורמ"ח מצות עשה. וקדם יעקב שלא היה פסול בבניו לכך לא כתיב אף יעקב, ולכך מילא יעקב שהיה ראשון בפסוק. ד"א הקדים יעקב, כלומר אם אין יעקב כדיי יצחק כדיי, ואם אין יצחק כדיי אברהם כדיי]. זכר עשה לנפלאותיו עתידה שתלד אשה בכל יום. וזכר עשה לנפלאותיו זו תרנגולת ובציה, שתרנגולת מטילה בצים בכל יום. זכר עשה לנפלאותיו בגי' זו תרנגולת ובציה. [טרף נתן לייריאיו. זה אברהם אבינו שנאמר בו כי ירא אלקים אתה. ליריאיו, בגימטריה זה אברהם. ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו. וינחם ה' על הרעה אשר דבר וגו' ויזכור]. הלוך וקראת באזני וגו' [חסד נעוריך, ח"ן]. ב' תיבות בפסוק כנגד אברהם שהיה בדור כ'. ומתחיל בה' ומסיים בה' כנגד י' דברות, ה' בלוח אחת וה' בלוח ב', ה' חומשין. כימי נעוריך כימי צאתך מארץ מצרים והקימותי לך ברית עולם וגו'. ברית בגי' תורה [אחד יותר]. ברית בגי' גמילות חסדים, ברית בגי' תלמידי חכמים. כי מידי דברי בו ולח' ימים כמניין בו. זכר כתיב חסר ו'. רחם בגי' אברהם, בזכות אברהם ארחמנו. [הבן יקיר לי אפרים בס"ת ובר"ת מילה]. המו מעי לו כנגד ל"ו צדיקים. וזכרתי להם ברית ראשונים מלא ו', ישראל שאמרו ו' תיבות כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ ר"ת אברהם, ראשונים אשר הוצאתי אותם ס"ת מרים. בזכות נשים נגאלו. ראשוני' בגי' משה ואהרן. זוכר הברית שכרת עמו לזכור עקידה כדכ' בי נשבעתי נאום ה'.
ויהי ביום השלישי זכות של אברהם שנ' ביום השלישי וישא אברהם את עיניו. וכן לעתיד לבא [הושע ו'] יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו. [ויהי ביום השלישי, זכות אברהם]. בהיות הבקר זה שאמר הכתוב [שה"ש ה'] אני ישינה ולבי ער קול דודי דופק, בא הק' בקולות וברקים והקיץ את (הקץ) [ישראל]. קלת חסר ו', קל היה הקול. ויהי קול השופר שופר בגי' תקיעה. [משה ידבר והאלקים יעננו בקול. וזהו שנאמר כאשר ידבר איש אל רעהו, וזהו שנא' במשלי [כ"ז] כמים הפנים לפנים, כלומ' כשנתן את התורה שנמשלה למים דבר פנים אל פנים]. וכל העם רואים חסר ו', למפרע מאיר היה לכל העם והסומין היו רואים. ואת הלפידים זהו ש"ה והנה תנור עשן ולפיד אש, הראה לאברהם מתן תורה בלפידים ותנור עשן, שנ' ויעל עשנו כעשן הכבשן, וכה"א ואת ההר עשן. ולפיד בגי' סיני. [ד"א והנה תנור עשן, זו גיהנום הראה הקב"ה לאברהם]. עלה אלקים בתרועה כשישראל עושים תרועה הק' עולה מכסא דין וגו', אלקים זו מדת הדין. בתרועה לשון שבר כמו [תהלים ב'] תרועם בשבט ברזל, כלומר כשהק' בא לשבר עולמו ולרועעו מתמלא עליהם רחמים, שנ' ה' בקול שופר זו מדת רחמים, [בזכות קול שופר]. שופר בגי' תקיעה, ו' תיבות בפסוק כנגד זכרונות מלכיות שופרות, [קשר"ק קש"ק קר"ק הרי ו'. בחצוצרות ובקול שופר הריע"ו וגו'. למה נקרא חצוצרות שממלאים הקולות בחצרות והבתים. חצוצרות חץ צרות וכת' הצר הצורר. לפני המלך ה' מה מלך לשון מעלות אף אנו עושין י' מלכיות י' זכרונות י' שופרות הרי ל' קולות בשופר]. תקעו בחדש שופר זה אלול שתוקעים כל חדש אלול. בחדש שופר בכסה ס"ת שרה, כדכתיב וה' פקד את שרה בר"ה. בכסה במילוי בי"ת כ"ף סמ"ך ה"א בגי' אברהם יצחק יעקב אותו היום מזכירין האבות והאמהות. [בכסה, אל תיקרי אלא בכסא שיושב בו ביום על הכסא לדין]. כי חק לישראל כשמעברין החדש כו' כמ' שכתבתי למעלה. הללוי-ה בגימ' אלקים, הללו זה המזמור מתחיל בה' ומסיים בה' כנגד י' דברות י' שופרות. י' כלי שיר מונה כאן, כי כנור היה במקדש [לעתיד לבא] בי' נימין וזהו בנבל עשור זמרו לו, י' הילולין י' כלי שיר י' נימין יהיה הכנור כנגד י' לשונות תפילה. י' שמות נקרא' שמחה ששון כו'. בתקע שופר זו תקיעה. בצלצלי תרועה זו תרועה. כל יושבי תבל מהו תבל, בפרשת בראשית כשברא העולם יש בפרש' תב"ל תיבות. נס הרים יעשה סימן על ההרים ויקבצו על המתים, נס, סימן ה"ר, אותן אותיות עצמן כנשוא נס הרים תראו, לפי שבגולה היו לפורענות עד מתי אראה נס אשמע קול שופר, ולעתיד יהיה הנס והשופר לישועה, שנ' [ישעיה י"ח] כל יושבי תבל ושוכני ארץ שנעשה שכן לארץ, כלומר עניו יחי לתחיית המתים. כנשוא נס הרים, זה מלך המשיח שנ' שורש ישי וגו'. ונאמר הרימו נס, ונאמר אל עמים ארים נסי. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וזש"ה את האובדות אני אדרוש. [בשופר גדול כמו במדבר ובהקהיל את הקהל וגו'. ג' קולות עתיד לתקוע כנגד ג' קולות, בפר' [ישעיה ס"ו] קול שאון מעיר וגו']. והלך בסערת תימן לפי שלא קבלו תורה שנתנה בשופר לכך יחריד אותם בשופר, והלך בסערת תימן שמלכה בכל העולם שהוא מהלך ת"ק שנה, כמו תי"מן. וביום שמחתכם ביום ולא בלילה. וביום שמחתכם זה השבת, לכך התחיל תפילת שבת בלשון שמחה, ישמח משה.
תפילה של ר"ה כתובה על הסדר, ועליה אין להוסיף ואין לגרוע אפילו תיבה אחת, כי הועתקה מפירוש כתב ידו של רבינו יהודא החסיד בן רבינו שמואל חסיד קדוש ונביא, בן רבינו קלונימוס הזקן בן רבינו יצחק בן רבינו אלעזר הגדול. והמוסיף והגורע בה אפילו אות אחת תפילתו אינה נשמעת, כי כולה במדה ובמשקל באותיות ובתיבות וסודות הרבה היוצאין ממנה, וכל ירא השם יזהר בה מלפחות ומלהוסיף, ולא ישמע אל צרפתים ואנשי איי הים שמוסיפים כמה וכמה תיבות, כי אין רוח וחכמה נוח בהם, כי לא נמסרו להם טעמי תפילה והסודות, כי חסידים הראשונים היו גונזים הסודות והטעמים, עד שבא רבינו הקדוש רבינו יהודא חסיד ז"ל והוא מסרם לאנשי משפחתו החסידים בכתב ובעל פה, ישלם השם פועלו ותהא משכורתו שלימה מאת השם אלקי ישראל. וכתב רבינו החסי"ד ז"ל המוסיף בתפילה אפילו אות אחת עליו ועל כיוצא בו נאמר [ירמיה י"ב] נתנה עלי קולה על כן שנאתיה. גם בכאן שגו אנשי צרפת הרבה מאד, שמוסיפים ומרבים ואומ' כאן זכרינו לחיים טובים, ויש מהם שאומ' א-ל מלך חפץ בחיים, ויש מהם שאומ' וכותבינו בספר חיים טובים, ואילו ואילו תעו, כי מן זכרינו לחיים עד למענך אלקים חיים לא תמצא כי אם י"א תיבות, וראיות הרבה כתב רבינו החסיד ז"ל אבל אין פנאי להאריך, ואני כמלקט שבולים בקוצר ברמז, י"א פסוקים שבועה לאברהם, י"א מדות במזמור מי יגור באהליך, י"א מדות טובות במזמור חסד ומשפט אשירה, י"א שבטים נולדו לו' חדשים. י"א כהן בערכין עד סוף, י"א כפתורים במנורה, י"א אהבה בתמניא אפי, י"א שבטים ברך משה בזאת הברכה, י"א המים בפר' נח, י"א תוין במזמור שירו לה' שיר חדש, י"א פסוקים מתחילים ה', י"א אני אלקי' בחומש, י"א באחרי מות טומאה פשע ועון. י"א חתין בברכות שניות. י"א פסוקין באיל עולה, י"א בגדי קודש בתורה, י"א פנים במרכבה ראשונה, י"א פנים במרכבה שנייה וכו', כל אלו מחוברים יחד זה על זה ואין פנאי כאן להאריך יותר. יש צרפתים שאומרים בסיום תפילתם ונאמר אמן, וטעות הוא בידם, כי המלאכים התמידים אצלו, להם הוא אומר ואמרו אמן.
שמעתי בשם רבינו יעקב שהיה מוחק במחזורים ומוחה מלומר היום, אך היה אומר ותוציא לאור משפטינו קדוש, לפי שאין גזר דינם של רשעים נגמר בר"ה אלא תלויים ועומדים עד יום כיפורים. יכול להיות שיצא מפיו, אבל לא נודע לו שיש ל"ב תיבות בהיום הרת כנגד ל"ב נתיבות שבהם נברא העולם, וכנגד ל"ב צץ במעשה ששת ימי בראשית, וכנגדן ל"ב פסוקי' מתחילין בב' מבראשית עד יום ששי, וכנגדן ל"ב תיבות מן נעשה אדם עד זכר ונקיבה בראם. וכן עוד הרבה מאוד חיבר מורי רבינו החסיד ז"ל, וכתב טעם וסוד על כל, וחברם יחד בקרסים ובלולאות על כן כל ירא השם יזהר מלהוסיף ומלגרוע.
[רבים מעמי הארץ, אנשי צרפת ואשכנז נוהגים לומ' אל אל לא יושיע לפי שהפסוק כן הוא בישעי'. ויש שנהגו לומ' לאל לא יושיע וכל זה הבל הוא, כי מעלינו לשבח עד תמלוך בכבוד לא תמצא כי אם ב'ן' נ'ן' תיבות והם מניין קנ"ב וכן תמצא בישעי' קנ"ב תיבות מן והאלילים כליל יחלוף עד הארץ ויהושע בן נון יסדו כשנכנסו ישר' לארץ וכבשו כרכים ומחוזות וראה יהושע עצבי הגוים מעשי ידי אדם ויסד השבח הזה וחתם שמו למפרע בראשי החרוזות מרוב ענוה שהיתה בו כדי שלא יבינו הכל שהוא יסדו, ה'וא אלהינו, ו'אנו כורעים, ש'לא שם, ע'לינו לשבח זהו הושע, על כן כל ירא השם יזהר מלהוסיף ומלגרוע תיבה ממה שיסדו לנו קדמונים. כי הכל במדה של תיבות הוא. ויש מתלמידי רבינו החסיד זצ"ל שהיו אומ' שמן עלינו לשבח עד ככת' בתורתך ה' ימלוך לעולם ועד ב'ן' נ'ו'ן' תיבות. ואני בדקתי בטעמי סודי תפילות ולא מצאתי כן, אך הוא כתב שיש ב'ן' נו"ן תיבות בעלינו לשבח, וכתב סוד גדול וטעם גדול למה יסד ב'ן' נ'ו'ן' תיבות, אך אין פנאי להאריך כאן. וכתב רבינו החסיד זצ"ל שמן עלינו לשבח עד אין עוד נ"ד תיבות, וכן נ"ד תיבות מן הנך יפה רעייתי עד ומום אין בך, וכן נ"ד פסוקים בכל נבואת חבקוק, וכן נ"ד פרשיות תורה כשמחלקין אתם נצבים, וכן נ"ד תבות בברכת יעקב כשברך בני יוסף, וכן נ"ד תיבות במשלי מן בני לדברי הקשיבה עד מרע. וכן נ"ד תיבות מן שמע ישר' עם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד עד ובשעריך, וכן עוד רבות מאוד חיבר רבינו הקדוש זצ"ל וכתב עליהם כמה קונטרסים ואין פנאי להאריך כאן].
[מורי קרובי הר"ר שמואל מבבנברק בן הר"ר ברוך ממגנצא זצ"ל לא היה אומר פסוקים בכל המועדים ולא בראש השנה ולא ביום הכפורים, ואפילו ישמחו במלכותך לא היה אומר כשיארע מועד ושבת. וכן העידו על ציר נאמן רבינו משה כהן חזן ממגנצא]. אשר בגלל אבות. ר' אשר תיקן אשר הניא ואשר בגלל אבות. ואתניה שבחיה, והיה יהודי ראשון שבא לגור בגרמייזא ובא לשם מעיר ויטרי, וכתב יוחסין היה בידו עד הנשיאים, ולוי היה. טפחו כולם בני ישמעאל יש מפרשים שפרחה נשמתן כשהופיע ה' מפארן ליתן את התורה, ואין הלשון משמע כן, דא"כ היה לו לומר תפחו בתי"ו משמע תיפח רוחו של ישמעאל, ואי אפשר להיות כן, שהרי ט' של אלפ"א ביתא היא. אלא כה פתח, טפחו כפיהם מחמת צער, שלא ניתן להם את התורה שהרי מפארן ששם בני ישמעאל שנ' וישב במדבר פארן וכו', הופיע הק' ליתן תורה לישראל, שהרי על בני ישמעאל ואדום חזר הק' ליתן התורה ולא רצו לקבלה, כדאיתא בבראשית רב' ובילמדינו. ומחמת צער שלא היו ראוים לקבלה ספקו כפיהם. טפחו לשון תינוק מטפח באשפה והוא כמו ספקו. ימין ה' טפחיים בלוחות כך עיקר גירסה זו ולא ימין ה' טפח בלוחות. כי שגו הסופרים לכתוב כך, לפי שהיו תמהין איך יתכן שלא יהא טפחו של הק' גדול משל משה, שיתפוס הקב"ה כמו משה, אלא מה שתפס משה בטפחיים תפס הק' בטפח, ולכך כתבו ימין ה' טפח. ולא נכון לומר כן, שאם בא לתמוה על כך אפי' כשיתפוס הק' בחלק אחד מאלף אלפי אלפים אצבע הקטנה שלו עדיין יתפגם יותר מטפחיים של משה, שהרי אמרו רבותינו בתלמוד ירושלמי שכל העולם כנגד שליש אמה של הק'. אלא כך העיקר, ימין ה' טפחיים בלוחות, פי' כשנתן הק' הלוחות למשה היה הק' תופס בהן מעט בסוף ימינו הקדושה כנגד טפחיים של משה, וימין משה היתה תפוסה בקצה האחר של לוחות, וגם שמאלו היתה תפוסה בהן הרי ב' טפחים של משה. ולפי שתפס הפייט ימין ה' בלשון הפסוק מימינו אש דת למו, והק' לא תפס אלא בימינו, נקט גם שמשה וימין משה, ולאו דווקא, שהיה בשמאלו כמו כן תופס בהן. וטפחיים של משה היה הפריש בין ימין הק' וידו של משה הרי ו' טפחים, וזהו שיסד כי אורך הלוחות ו' טפחים, טפחיים מפורש בין יד ליד (מפורש בין יד ליד) לשון הפריש כמ' מופרש, וראייה מזה שעיקר היסוד ימין ה' ה' טפחיים בלוחות מצינו בירושלמי ובתנחומא בפר' כי תשא אמ' ר' ברכיה בשם ר' חלבו בשם ר' שמואל בר' נחמן הלוחות אורכן ששה ורחבן שלשה והיה משה מחזיק בשני טפחים והק' בשני טפחים וטפחיים ריוח באמצע, ומשם נטל משה קרני ההוד וכו'. פי' אחר, ימין ה' טפחיים בלוחות, לא כשיעור טפחיים של משה, אלא כשיעור טפחיים של אדם אחר בינוני, וימין משה היה תפוס בלוחות ולא בשמאלו, בטפחיים של אדם אחר בינוני שכל כך היה טפחו גדול כדגרסי' פר' הרואה [ברכות נ"ד ע"ב] משה כמה הוי עשר אמין כו', ושיעור אדם בינוני אינו גבוה אל' ג' אמות, וטפחיים של אדם בינוני מופרש בין ידו של הק' לידו הפנימית, הרי לך שכל הטפחיים היו שיעור טפח בינוני. ועכשיו אין אנו צריכים לדחוק ולומר שהיה משה תופש בימין ובשמאל, אלא לא תפש כי אם בימינו, כמ' שיסד הפייט וימין משה טפחיים בלוחות. אפרים ב"ר יעקב מעיר בונא המכונה יליכ"ה. והלוחות אורכן ו' טפחים כנגד ו' אמת נחתם במעשה בראשית. וכנגדן ו' אמת באמת ויציב. וכנגדו ו' סדרים שעליהם עומד ו' ימי בראשית, וזש"ה [משלי ב'] בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, ובאותו פסוק יש ו' ענייני צוויין כנגד ו' סדרים, וו' בסיון שבו ניתנה התורה, ואומר [שם] וצפ(ו)ן לישרים תושיה, וצפון כתי' ו' וי' קרינ', כנגד ו' סדרים, וכן ו' דורות בין אברהם ובין משה, והיתה צפונה התורה וכנגד ו' סדרים, כתיב ו' פעמים לחות בפרשת כי תשא, הד' כתיב לוחות מלא כנגד ד' סדרים שיש להם גמרא. וב' כתי' לחת כנגד ב' סדרים. ועליהם כתיב [ירמיה כ"ג] הלא כה דברי כאש, הל"א מסכתות שיש להן גמרא וכ"ה שאין להן גמרא, וכנגד ל"ו טפחים שהיו בלחות כמניין ה' ל"א, שהרי אורכן ו' על ו' חלקם.
זה פי' מתפילת של ר"ה. זכרינו צריך לאומרו בנקודה וחטף קמץ, לפי שאנו מתפללים להקב"ה שיזכור אותנו, ואם היה נקוד זוכרינו בנקודת חולם, היה משתמע זוכר שלנו. זכרינו לחיים רבונו של עולם זכרינו לחיי העולם שכולו חיים. ובזכריה מצינו חיים דכתיב [יחזקאל ל"ג] ובשוב רשע מרשעתו ועשה צדקה לא תזכרנה לו הרעות אשר עשה חיה. לפיכך אנו אומרים זכרינו במגן אברהם שזו היא ברכת אבות, לפי שמצינו [בהם] זכירה, זכירת האבות דכתיב זכור לאברהם ליצחק וליעקב. וגם כתי' כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו, לפיכך אמ' זכירה בזכירה. מלך חפץ בחיים פ"ה [שם] אמר אליהם חי אני [נאם] ה' אם אחפוץ במות (המת) [הרשע] וגו', וכתיב הנה נתתי לפניך ביום הזה את החיים ואת המות ובחרת בחיים, וכתיב בספר חיים טובים בספר של צדיקים, לעולם הבא שהם טובים, כדכתיב [ישעיה ד'] כל הכתוב לחיים בירושלם. למענך אלקים חיים פ"ה [ירמיה ו'] אלקים חיים מלך עולם, ולפיכך אתה חפץ בחיים. מלך עוזר ומושיע ומגן כלומר זכור לנו אתה עוזר שאמ' לאברהם כדא(ו)מר כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו. ומושיע לישראל כדכתי' (מושיע) [וישע] ה' ביום ההוא את ישראל, ומגן לאברהם כדכתי' אנכי מגן לך. מי כמוך אב הרחמים שקרא לנו בנים שנ' בנים אתם לה' אלקיכם, וגם כתיב [ירמיה ל"א] הבן יקיר לי אפרים, וכת' רחם ארחמנו נאם ה'. זוכר יצוריו בריותיו. ברחמים דכת' ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, וכתיב למעלה והוא רחום. ונאמן אתה להחיות מתים דכתי' [יחזקאל ל"ז] בפתחי את קברותיכם וגו' וכתי' [ישעיה כ"ו] מתיך נבילתי יקומון. ע"א ונאמן אתה להחיות מתים, חדשים לבקרים רבה אמונ(ו)תיך. ובכן לשון מלכות הוא כמ' ובכן אבא אל המלך, ועכשיו ביום הדין באין לפניך מלך המלכים הק'. פי' אחר ובכן שם (מש)משמות של הקב"ה שהאותיות שלו עולות בגימטריא למניין שם אני והוא, וכן נמי עולות אותיות ובכן למניין שם אנא ה' ביו"ד ה"א, כך מפורש בספר יצירה.
תן פחדך על כל מעשיך שתהא אימתך עליהם שיחזרו בתשובה, כמו [ישעיה ל"ג] פחדו בציון חטאים שחזרו בתשובה, כלומר אנא ה' תן פחדך על ישראל שנקראו מעשה של הק' וכתיב ישמח ה' במעשיו. ויראוך וישמרו תורתך ומצותך. ואימתך על כל מה שבראת כדי שיראוך ישראל שנקראו ברואים, כדכתיב [שם מ"ג] כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו', כל הקורא בשמו של הקב"ה מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להק' במעשה בראשית, שנ' וייצר, ויברא, ויעש, אין לך אומה שמכבדין שמו של הקב"ה כישראל. ויעשו כולם אגודה אחת כמו שורה שיחדו כולם ביחד. לעשות רצונך בלבב שלם למה ש[י]היו זוכים לחיי העולם הבא, ותשיב אותם לארצם. כמה שידענו ה' אלקינו שהשלטון לפניך שאנו יודעים שלפניך היכולת והשלטנית להוציאנו מגלות ע"ה. שהעוז בידך וגבורה בימינך כדכתיב [תהלים פ"ט] תעוז ידך תרום ימינך. ושמך נורא על כל מה שבראת על ישראל כדאמ' [שם פ"ח] נשאתי אימיך אפונה.
ובכן ששמך נורא על ישראל תן כבוד ה' לעמך כדאמ' [ישעיה ס'] כבוד לבנון אליך, וכתיב ואביא אתכם אל ארצכם וכבדתיך, וכת' ולתתך עליון. תהילה ליראיך כדאמ' תחת מעטה תהילה. וכתיב לתהילה ולשם ולתפארת. ותקוה לדורשיך ותן תקוה לאותן שאמרת [עמוס ה'] כה אמר ה' לבית יעקב דרשוני וחיו. ופתחון פה למיחלים לך כמו [יחזקאל כ"ט] ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם. שמחה לארצך וששון לעירך כדאמ' ישמח הר ציון (ו)תגלנה בנות יהודה. וכתיב [ישעיה ס"ה] הנני בורא [את] ירושלים גילה ועמה משש. וצמיחת קרן לדוד עבדך דוד הנמשח בקרן החזירהו במקומו. ועריכת נר לבן ישי משיחך כדכתי' ושם אצמיח קרן לדוד עבדי ערכתי נר למשיחי במהרה בימינו ואל תאחר. ואז צדיקים יראו וישמחו שיהיו שמחים, כדכתי' יראו צדיקים וישמחו ויראו ועליו ישחקו. וחסידים ברינה יגילו כדכתיב יעלזו חסידים בכבוד. וכתיב יהללוהו כל זרע יעקב יכבדוהו. וכתיב ויראו צדיקים וישמחו ויהללו את ה' דורשיו וגו'. ועולתה ומלכות שכולה עולה תקפוץ פיה, תסתום פיה [שנא'] [ישעיה נ"ב] יקפצו מלכים פיהם. כל הרשעה מלכות הרשעה כלה כעשן תכלה, כדא' ואויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו [ונאמר] [ישעיה ל"ד] לילה ויומם לא תכבה עשנם, (זה הצדיקים) [מתי ישמחו צדיקים] כי תעביר ממשלת זדון מלכות הרשעה מן הארץ. ותמלוך את' לבדך כדכת' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
אתה בחרתנו כדכת' כי בחר ה' ביעקב, וכת' ואבדיל אתכם מן העמים. ורוממתנו מכל הלשונות כדכתיב יתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ. ויעלה כנגד מה שאמ' דוד אם לא אזכרכי (ו)אם לא אעלה [את] ירושלים על ראש שמחתי. (מה ו) [וזהו] כנגד זכרון ירושלם. ויבא כנגד זכרון כל עמך בית ישראל כדכת' כי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם ונזכרתם וגו'. יגיע כנגד משיח בן דוד שאמ' [דניאל י"ב] אשרי המחכה ויגיע לקץ הימין, דכתיב באותה פרשה זכרון. ויראה כנגד זכרון אבותינו וזהו יצחק, כדאמ' [מיכה ז'] אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, ובעקדתן כתי' ויקרא שם המקום [ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה. כלומר יראה זכרון עקידתו לעולם שיעלה זכותו לבניו, והיינו דכתי' בי נשבעתי וגו'. ויזכר כנגד זכרונינו ופקדונינו [כדכתיב זכרני ה' ברצון עמך פקדני] בישועתך. וישמע כדכת' [מלאכי ג'] ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון וגו'.
מלוך על כל העולם כולו והנשא על כל הארץ ביקרך שהארץ שלך היא. שנ' כי לי כל הארץ. והופע בהדר גאון עוזך (והגהה) [והופע] בהדר גאון בית מקדשך שנקרא גאון, כדכת' [עמוס ח'] נשבע ה' בגאון יעקב. [וכתיב] מציון מכלל יופי אלקים הופיע. על כל יושבי תבל [ארצך, כדכתיב [ישעיה י"ח] כל יושבי תבל] ושוכני ארץ כנשוא נס הרים. מלך מלכותו בכל משלה כדכת' [זכריה י"ד] והיה ה' למלך על כל הארץ. ויש אומ' למולך. וקדשינו במצותיך כדכת' והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. ושבעים מרוב טוב הצפון והטמון ליראיך לחיי העולם הבא, כדכת' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. וטהר ליבינו לעבדך באמת שיהא לבינו אמת וטהור נגדך, כדכתיב [יחזקאל ל"ו] וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, וכתיב והסירותי לב האבן מבשרכם ואת רוחי אתן בקרבכם.
הר' שמעיה סידר והשיאנו וכן בר"ב עמרם והיינו הפירוש. והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך כדכת' תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'. את ברכת מועדיך [כדכתיב] איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך. והשיאנו כמו והזכירנו, כמו ישא פרעה ראשך, דמתרגמי' יזכירנך פרעה ית רישך. מפי ר' משה ב"ר ישעיה ששמע מיהודי תילד"י. ואני מצאתי כי הח"ר יעקב נזיר אין מנהגו לאומרו ביום, ונשאל ממנו מה טעם, והשיב מפני שאין מקריבין בראש השנה חגיגה כי אם בג' רגלים, כדכ' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ה' ריקם איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך, וברכת היינו חגיגה, כלומר אם יש אוכלוסין הרבה מרובים תרבה בשלמי חגיגה משום שמחה. והיינו כדכ' אשר ה' אלקיך נתן לך. אם כן משתמע ברכת חגיגה, ואין קריבה בראש השנה, אם כן אין נכון לומר והשיאנו כי אם בג' רגלים שמקריבים חגיגה, והרבה בני אדם אין אומרים אותו. אבינו מלכינו עשה עמנו אות לטובה שוחר טוב מפרש שמדבר בישראל בשעה שהיה לשון של זהורית נתלה על פתח ההיכל והיה מתלבן היו יודעין שנשמעת תפילתו, שהיו אומות העולם אומרים לא נמחל להם עונותיהם, וכיון שהיו רואים (שהיו) [שהיה] לשון מתלבן מתביישין, שנ' [תהלים פ"ו] יראו שונאי יבושו אילו האומות העולם, כי עזרתני בראש השנה ונחמתני ביום הכיפורים, שנ' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. ולפי שהפסוק זה עשה עמי אות לטובה נדרש על שמיעת תפילת וליבון חטאים ועל ראש השנה ויום הכיפורים, קבעו באבינו מלכינו עשה עמנו אות לטובה לכוונת דרשה זה.
מפני חטאינו גלינו לכך מזכירין בכאן קרבנות מוסף, שהמוסף עצמו היה קרבן בבית הגדול והקדוש, כדכ' השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה' אלקיך. ותגדל כבודו של בית המקדש כדכתי' [חגי ב'] גדול יהיה בית האחרון מן הראשון. והופע והנשא עלינו לעיני כל חי בגלוי כדכתי' ישובו לירושלם ברחמים. וכת' ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך. וקרב פזורינו כדכתי' [ישעיה י"א] ונפוצותינו יקבץ מארבע כנפות הארץ.
עלינו לשבח (ותהילה לתן האדון את הכל להק' שנתן את התורה שנ' בו את התורה אדון כל) [שבח להקב"ה שנתן את התורה לאדון] כדכתי' [יהושע ג'] לפני ארון הברית אדון כל הארץ. ולתת תהילה ליוצר בראשית בשביל ישראל [שנקרא ראשית] שנ' [ירמיה ב'] קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. שלא עשאנו כגויי הארצות כדכתיב [יחזקאל כ'] והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרי' נהיה כגוים כמשפחות (האדמה) [הארצות], לשרת עץ. שלא שם חלקינו כהם כדכת' פן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים וכל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם. וכתי' [תהלים ט"ז] בל אסיך נסכיהם מדם ובל אשא את שמותם על שפתי. וכתי' בתריה ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי. להבל וריק לע"ז. ומתפלל[ים] אל אל לא יושיע פ"ה בישעיה [מ"ה] הקבצו ובאו [התנגשו] יחדיו פליטי גוים לא ידעו הנושאים את עץ פסלם ומתפללים אל אל לא יושיע. נוטה שמים ויוסד ארץ הנוטה כדוק שמים [ישעיה מ'], נוטה שמים כיריעה. אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים [שם מ"ח]. וכסא כבודו שבמקום מרום כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. הוא אלקינו ואין אחר כדכת' ה' אלקינו ה' אחד. על כן נקוה לך ה' אלקינו כדכת' קוה קויתי אל ה' ויט אלי חסד וישמע שועתי. לראות מהרה בתפארת עוזך כדכת' [שם נ"ב] כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. להעביר גילולים מן הארץ מחשבות לבם הרע לעבוד לע"ז, להעביר מן הארץ. והאלילים ע"ז. כרות יכרתון כדכת' [שם ב'] ביום ההוא ישלך איש את אלילי כספו ואת אלילי זהבו. וכת' [זכריה י"ג] וגם את רוח הטומאה אעביר מן הארץ. לתקן עולם במלכות שדי במלכות מי שאמר בעולמו די. וכן הוא אמ' וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י בא-ל שאמר לעולמי דיי, שבתחילה היה מרחיב והולך עד מאד, ואמר לו הק' דיי לך. וכל בשר יקראו בשמך זש"ה [יואל ג'] כל הנקרא בשם ה' ימלט, [צפניה ג'] אז אהפוך אל (ה)עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'. יכירו וידעו כל יושבי תבל (תעל) שאתה אלקים אמת. ולא הביט און ביעקב כנגד להעביר גילולים מן הארץ. וכת' והסירותי לב האבן מבשרכם ורוח חדשה אתן בקרבכם. וכן לה' המלוכה כנגד ואנו כורעים ומשתחוים. ושאו שערים הרבה שהמלך הכבוד בא לכאן, שאין מספיקים שמים, כת' [מ"א ח'] הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. וזה שאמ' למעלה במלכות שדי, שדי, שהיה מצמצם שכינתו על הכפרת בין הכרובים טפח. ט' פסוקים כתובים כאן במלכיות ג' מתורה ג' מנביאים ג' מכתובים כנגד ט' תקיעות שבראש השנה מן התורה. דכת' יום תרועה יהיה לכם. וצריך פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, זהו תקיעה תרועה תקיעה זהו מן התורה, לפי שאין אנו יודעים מהו תרועה אי גנוח גנח או ילולי ייליל, עבדינן תשר"ק ג' פעמים וקש"ק ג' פעמים וקר"ק ג' פעמים. ועוד אמ' פסוק מן התורה הרי י' פסוקים. ואיכ' פלוגתא במסכת ראש השנה כנגד מה תקנו פסוקים חד אמר כנגד י' דברות, וחד אמר כנגד י' הילולים שאמר דוד בספר תהילים, זהו הללוהו שבמזמור הללו א-ל בקודשו. אתה זוכר מעשה עולם מעשה בראשית. ופוקד כל יצורי קדם כמו שמפורש במזמור חקרתני ותדע [תהלים קל"ט] אתה יודע שבתי וקומי בנת לרעי מרחוק וכן כל המזמור. והמון נסתרות שמבראשית אתה יודע וזוכר כל יצורים כמו שנאמר באותו מזמור לא נכחד [עצמי] ממך אשר עשיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ (נפשי). ועל המדינות בו יאמר בדין יאמר דיניהן. איזו לחרב כמפורש ביחזקאל [י"ד] בן אדם ארץ כי תחט(י)א (ותמעול) [למעל] מעל ונטיתי [ידי] עליה ושברתי לה מטה לחם והשלחתי בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה, והיו שלשת [ה]אנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם ה'. וכל הפרשה. תחבולתיו מחשבותיו. ובן אדם יתאמץ בך [שנאמר] [תהלים פ'] וכנה אשר נטעה ימינך. וכת' תהי ידך על איש ימינך על בן אימצת לך. וגם את נח באהבה זכרת כדכתיב ויזכור אלקים את נח ואת כל החיה וגו'. ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים [שנאמר ויעבר אלקים רוח על הארץ] וישכו המים. לשחת כל בשר שנאמר כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. על כן זכרונו של נח בא לפניך ה' אלקינו להרבות זרעו כעפרות תבל [ל]ישראל נאמר כעפרות תבל, כדכ' ויהיה זרעך כעפר הארץ. וצאצאיו זרעו [של] ישראל שנ' [הושע ב'] בהם והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'. ב"ר [ל"ד א'] (ויזכר) [וידבר] אלקים לנח צא מן התיבה הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי, הוציאה ממסגר נפשי זה נח שהיה מוסגר בתיבה י"ב חדש, (להודיע) [להודות] לתן הודייה לשמך, בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי בי יתכלל צדקיא על החסד שגמלת עלי [ו]אמרת לי צא מן התיבה, בניסים שעשית לי יודו צדיקים ויכתירו, שיתנו לך כתר ושבח על אותו שיהו תובעין אותו בתפילתו. ולכך קבעו לומר בתפילה וגם את נח באהבה זכרת ותפקדהו בפקודת ישועה ורחמים הוציאה ממסגר נפשי אמ' לפני הק' הוציאני מן התיבה שאני מוסגר בה, וגמול לי חסד לומר צא מן התיבה. [בי] יכתירו להודות את שמך, ואז כשתגמול עלי חסד לומר צא מן התיבה יכתירו צדיקים ויודע לשמך אשר גמלת עלי חסד להוציאני ממסגר נפש. ותראה לפניך וכו' כדכת' אשר יאמר היום בהר ה' יראה. ברית ראשונים אברהם יצחק ויעקב. זוכר הברית. קשר"ק קש"ק קר"ק כדא' [ל"ד ע"א] תק' ר' אבהו, וכן תוקע בסדר זה בכל התקיעות במלכיות בזכרונות בשופרות. אתה נגלית בענן כבודך כדכת' וישכון כבוד ה' על הר סיני וגו'. על עם קדשך לדבר עמם כדכת' הנני בא אליך בעב הענן בעבור ישמע בדברי עמך. מן השמים השמעת קוליך כדכת' מן השמים השמיעך את קולו ליסרך. ונגלית עליהם בערפלי טוהר כדכ' ומשה נגש אל הערפל, וגם כתיב וכעצם השמים לטוהר, כלומר בערפלי טוהר נתת להם התורה. חל מפניך כדכת' [ש"ב כ"ב] ותגעש ותרעש הארץ, וכתיב מלפני אדון חולי ארץ. ובריות בראשית חרדו ממך כדכתיב ויחרד כל העם אשר במחנה. ודברי קדשך עשרת הדברות כמ' [קהלת ג'] על דברת בני אדם. זה היום תחלת מעשיך תחילת מעשיך של מעשה בראשית בזכות ישראל שנקראו מעשה, שנ' ישמח ישראל בעושיו ואדם נברא בששי והעולם נברא בכ"ה באלול, וכמה ימים היה לעבוד ולהשלים אלול ה' ימים, וביום ו' נברא אדם נמצא שנברא בראש השנה. כי חוק לישראל הוא ומשפט לאלקי יעקב שהוא דן את כל העולם ביום הדין הזה הגדול והנורא. ה' בקול שופר ה' מדת הרחמים כדכת' ה' ה' א-ל רחום וחנון. יתקע בשופר גדול דשלשה שופרות הן עתידים לבא, אחד להחיות מתים, כדכת' [יחזקאל ל"ז] בפתחי את קברותיכם. ואחד לכנס גליות כדכת' [ישעיה כ"ז] ובאו האובדים בארץ אשור. ואחד להפיל שערותיהם של אומות העולם מפני פחד קול השופר כדכת' [זכריה ט'] וה' אלקים בשופר יתקע, כלומר (מע) [ה' אלקים דיין] יעשה דין (כלומר) [כמו] אלקים לא תקלל, שיתקע בשופר והלך בסערת תימן, כמ' סערות, שהסמ"ך מתחלפת בשי"ן כלומר הוא ידין בדין תימן, היאך ידינם בשערות, שיפלו שערותיהם מפני קול שופר הגדול. ותוקע קשר"ק קר"ק קש"ק כדאתקין ר' אבהו בקיסרי, תשר"ק דשמא גנוחי ייליל קש"ק גנוחי ולא ייליל קר"ק דשמא ייליל ולא גנח.
